היכל השנהב הגדול • Psalm 45 – The Grand Ivory Palace
There are some scriptures that don’t merely speak — they sing.
Psalm 45 is one of them.
Originally penned by King David, the shepherd-poet, singer, composer, and harp player, this psalm paints the breathtaking scene of a royal Jewish wedding. Its imagery shimmers with ancient beauty:
gold of Ophir, bright and precious
ivory halls, smooth and shining like dawn
myrrh and aloes, drifting through the air like a blessing
a King rising in majesty, grace resting upon His lips
It is a picture of dignity, purity, and divine favor — a wedding crowned with holiness.
“The Grand Ivory Palace” was created as a musical expression of this vision.
Soft Hebrew phrases, gentle orchestral tones, and a reverent atmosphere come together to reflect the heart of the psalm: a heart overflowing with something good, offered to the King.
My aim with this piece was simple —
to bring peace, reflection, and a sense of sacred wonder,
to give your heart a moment of stillness,
to let the beauty of Scripture wrap around you like a quiet mantle.
If you would like to follow along, you will find the full Hebrew text of Psalm 45 below, exactly as sung in the piece.
May this song lift your spirit and remind you of the tenderness woven through Jehovah’s Word — a love that watches, guides, and restores.
Psalm 45 – In Hebrew
רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב; אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ—
לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר.
יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם; הוּצַק חֵן בְּשְׂפָתֶיךָ—
עַל־כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם.
חֲגוֹר־חַרְבְּךָ עַל־יָרֵךְ גִּבּוֹר—
הֲדָרְךָ וַהֲדָרֶךָ.
וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב—
עַל־דְּבַר־אֱמֶת וְעַנְוָה־צֶדֶק;
וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ.
חִצֶּיךָ שְׁנוּנִים—עַמִּים תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ;
בְּלֵב אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ.
כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד;
שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ.
אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע;
עַל־כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ—
שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ.
מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל־בִּגְדֹתֶיךָ;
מִנִּי הֵיכְלֵי־שֵׁן מִנִּי שִׂמְּחוּךָ.
בְּנֹת מְלָכִים בִּיקְרֹתֶיךָ;
נִצְּבָה שֵׁגָל לִימִינְךָ בְּכֶתֶם אוֹפִיר.
שִׁמְעִי־בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ;
וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ.
וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ;
כִּי־הוּא אֲדֹנָיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי־לוֹ.
וּבַת־צֹר בְּמִנְחָה—
פְּנֵי שַׁעֲשׁוּעַיִךְ יְחַלּוּ עָשִׁירֵי־עָם.
כָּל־כְּבוּדָּה בַת־מֶלֶךְ פְּנִימָה;
מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ.
בְּרִקְמוֹת תּוּבַל לַמֶּלֶךְ;
בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ מֻבָּאוֹת לָךְ.
תּוּבַלְנָה בִשְׂמָחוֹת וָשָׂשׂוֹן;
תְּבֹאָנָה בְּהֵיכַל־מֶלֶךְ.
תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ;
תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים בְּכָל־הָאָרֶץ.
אַזְכִּירָה שִׁמְךָ בְּכָל־דֹּר וָדֹר;
עַל־כֵּן עַמִּים יוֹדְךָ לְעֹלָם וָעֶד.
